רבינו חננאל על מסכת עירובין מ״ט

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור עירובין מ״ט
1 אַף זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים: שְׁלָשְׁתָּן אֲסוּרוֹת.
2 תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה אַלִּיבָּא דִּשְׁמוּאֵל, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְשָׁלֹשׁ חֲצֵירוֹת הַפְּתוּחוֹת זוֹ לָזוֹ וּפְתוּחוֹת לִרְשׁוּת הָרַבִּים, עֵירְבוּ שְׁתַּיִם עִם הָאֶמְצָעִית — זוֹ מְבִיאָה מִתּוֹךְ בֵּיתָהּ וְאוֹכֶלֶת, וְזוֹ מְבִיאָה מִתּוֹךְ בֵּיתָהּ וְאוֹכֶלֶת. זוֹ מַחְזֶרֶת מוֹתָרָהּ לְתוֹךְ בֵּיתָהּ, וְזוֹ מַחְזֶרֶת מוֹתָרָהּ לְתוֹךְ בֵּיתָהּ.
3 אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים: שְׁלָשְׁתָּן אֲסוּרוֹת.
4 וְאַזְדָּא שְׁמוּאֵל לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: חָצֵר שֶׁבֵּין שְׁנֵי מְבוֹאוֹת, עֵירְבָה עִם שְׁנֵיהֶם — אֲסוּרָה עִם שְׁנֵיהֶם.
5 לֹא עֵירְבָה עִם שְׁנֵיהֶם — אוֹסֶרֶת עַל שְׁנֵיהֶן.
6 הָיְתָה בְּאֶחָד רְגִילָה, וּבְאֶחָד אֵינָהּ רְגִילָה, זֶה שֶׁרְגִילָה בּוֹ — אָסוּר, וְזֶה שֶׁאֵינָהּ רְגִילָה בּוֹ — מוּתָּר.
7 אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: עֵירְבָה עִם שֶׁאֵינָהּ רְגִילָה בּוֹ — הוּתַּר רְגִילָה לְעַצְמוֹ.
8 וְאָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמַר שְׁמוּאֵל: אִם עֵירְבָה רְגִילָה לְעַצְמוֹ, וְזֶה שֶׁאֵינָהּ רְגִילָה בּוֹ לֹא עֵירַב, וְהִיא עַצְמָהּ לֹא עֵירְבָה — דּוֹחִין אוֹתָהּ אֵצֶל שֶׁאֵינָהּ רְגִילָה בּוֹ.
9 וּכְגוֹן זֶה כּוֹפִין עַל מִדַּת סְדוֹם.
10 אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הַמַּקְפִּיד עַל עֵירוּבוֹ — אֵין עֵירוּבוֹ עֵירוּב. מָה שְׁמוֹ — עֵירוּב שְׁמוֹ.
11 רַבִּי חֲנִינָא אָמַר: עֵירוּבוֹ עֵירוּב, אֶלָּא שֶׁנִּקְרָא מֵאַנְשֵׁי וַרְדִּינָא.
12 אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הַחוֹלֵק אֶת עֵירוּבוֹ — אֵינוֹ עֵירוּב.
13 כְּמַאן? כְּבֵית שַׁמַּאי, דְּתַנְיָא: חֲמִשָּׁה שֶׁגָּבוּ אֶת עֵירוּבָן וּנְתָנוּהוּ בִּשְׁנֵי כֵלִים, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין זֶה עֵירוּב, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: הֲרֵי זֶה עֵירוּב!
14 אֲפִילּוּ תֵּימָא בֵּית הִלֵּל: עַד כָּאן לָא קָאָמְרִי בֵּית הִלֵּל הָתָם אֶלָּא דְּמָלְיָין לְמָנָא וְאִיַּיתַּר, אֲבָל הֵיכָא דְּפַלְגֵיהּ מִיפְלָג — לָא.
15 וְתַרְתֵּי, לְמָה לִי? צְרִיכִי, דְּאִי אַשְׁמְעִינַן הָתָם — מִשּׁוּם דְּקָפֵיד. אֲבָל הָכָא — אֵימָא לָא.
16 וְאִי אַשְׁמְעִינַן הָכָא — מִשּׁוּם דְּפַלְגֵיהּ מִיפְלָג, אֲבָל הָתָם — אֵימָא לָא, צְרִיכָא.
17 אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּא לְרַב יְהוּדָה בְּבֵי מַעְצַרְתָּא דְּבֵי רַב זַכַּאי: מִי אָמַר שְׁמוּאֵל ״הַחוֹלֵק אֶת עֵירוּבוֹ — אֵינוֹ עֵירוּב״? וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל: בַּיִת שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ עֵירוּב — אֵינוֹ צָרִיךְ לִיתֵּן אֶת הַפַּת. מַאי טַעְמָא, לָאו מִשּׁוּם דְּאָמַר דְּכֵיוָן דְּמַנַּח בְּסַלָּא — כְּמַאן דְּמַנַּח הָכָא דָּמֵי? הָכִי נָמֵי: כֵּיוָן דְּמַנַּח בְּסַלָּא — כְּמַאן דְּמַנַּח הָכָא דָּמֵי!
18 אֲמַר לֵיהּ: הָתָם — אַף עַל פִּי שֶׁאֵין פַּת, מַאי טַעְמָא — דְּכוּלְּהוּ הָכָא דָּיְירִי.
19 אָמַר שְׁמוּאֵל: עֵירוּב מִשּׁוּם קִנְיָן.
20 וְאִם תֹּאמַר: מִפְּנֵי מָה אֵין קוֹנִין בְּמָעָה — מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת.
21 הֵיכָא דְּעֵירַב, מִיהוּ לִקְנֵי!
22 גְּזֵירָה שֶׁמָּא יֹאמְרוּ מָעָה עִיקָּר, וְזִמְנִין דְּלָא שְׁכִיחַ מָעָה, וְלָא אָתֵי לְאִיעָרוֹבֵי בְּפַת, דְּאָתֵי עֵירוּב לְאִיקַלְקוֹלֵי.
23 רַבָּה אָמַר: עֵירוּב מִשּׁוּם דִּירָה.
24 מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ: כְּלִי,
25 וּפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה,
26 וְקָטָן.
27 אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַבָּה: לְדִידָךְ קַשְׁיָא וְלִשְׁמוּאֵל קַשְׁיָא. הָא תַּנְיָא: חֲמִשָּׁה שֶׁגָּבוּ אֶת עֵירוּבָן, כְּשֶׁהֵם מוֹלִיכִין אֶת עֵירוּבָן לְמָקוֹם אַחֵר — אֶחָד מוֹלִיךְ לְכוּלָּן. הוּא נִיהוּ דְּקָא קָנֵי, וְתוּ לָא. הוּא נִיהוּ דְּקָא דָּיַיר, וְתוּ לָא!
28 אֲמַר לֵיהּ: לָא לְדִידִי קַשְׁיָא, וְלָא לִשְׁמוּאֵל קַשְׁיָא, שְׁלִיחוּת דְּכוּלְּהוּ קָא עָבֵיד.
29 אָמַר רַבָּה אָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן.
30 מַתְנִי׳ מִי שֶׁבָּא בְּדֶרֶךְ וְחָשְׁכָה לוֹ, וְהָיָה מַכִּיר אִילָן אוֹ גָדֵר, וְאָמַר: ״שְׁבִיתָתִי תַּחְתָּיו״ — לֹא אָמַר כְּלוּם.
31 ״שְׁבִיתָתִי בְּעִיקָּרוֹ״ — מְהַלֵּךְ מִמְּקוֹם רַגְלָיו וְעַד עִיקָּרוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה, וּמֵעִיקָּרוֹ וְעַד בֵּיתוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה. נִמְצָא מְהַלֵּךְ מִשֶּׁחָשֵׁיכָה אַרְבַּעַת אֲלָפִים אַמָּה.
32 אִם אֵינוֹ מַכִּיר, אוֹ שֶׁאֵינוֹ בָּקִי בַּהֲלָכָה, וְאָמַר ״שְׁבִיתָתִי בִּמְקוֹמִי״ — זָכָה לוֹ מְקוֹמוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכׇל רוּחַ.
33 עֲגוּלּוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מְרוּבָּעוֹת, כְּטַבְלָא מְרוּבַּעַת, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִשְׂכָּר לַזָּוִיּוֹת.
34 וְזוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ: הֶעָנִי מְעָרֵב בְּרַגְלָיו. אָמַר רַבִּי מֵאִיר: אָנוּ אֵין לָנוּ אֶלָּא עָנִי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֶחָד עָנִי וְאֶחָד עָשִׁיר, לֹא אָמְרוּ מְעָרְבִין בְּפַת אֶלָּא לְהָקֵל עַל הֶעָשִׁיר, שֶׁלֹּא יֵצֵא וִיעָרֵב בְּרַגְלָיו.
35 גְּמָ׳ מַאי ״לֹא אָמַר כְּלוּם״?
36 אָמַר רַב: לֹא אָמַר כְּלוּם כׇּל עִיקָּר, דַּאֲפִילּוּ לְתַחְתָּיו שֶׁל אִילָן לָא מָצֵי אָזֵיל.
37 וּשְׁמוּאֵל אָמַר: לֹא אָמַר כְּלוּם לְבֵיתוֹ, אֲבָל לְתַחְתָּיו שֶׁל אִילָן מָצֵי אָזֵיל.
38 וְנַעֲשֶׂה תַּחְתָּיו שֶׁל אִילָן חַמָּר גַּמָּל.
39 בָּא לִמְדּוֹד מִן הַצָּפוֹן — מוֹדְדִין לוֹ מִן הַדָּרוֹם, בָּא לִמְדּוֹד מִן הַדָּרוֹם — מוֹדְדִין לוֹ מִן הַצָּפוֹן.
פירוש רבינו חננאל על מסכת עירובין מ״ט
1 אמר רב יהודה אמר רב דברי ר' שמעון כי שתים החיצונות אסורות אבל חכ"א רשות אחת משתמש עם ב' רשויות אין ב' רשויות משתמשות עם רשות אחת ושמואל אמר לדברי חכמים שלשתן אסורות תניא כשמואל אמר רבי שמעון למה הדבר דומה לג' חצרות הפתוחות זו לזו כו' עד חכ"א שלשתן אסורות ואזדא שמואל לטעמיה דאמר שמואל חצר שבין ב' מבואות עירבה עם שניהם אסורה עם שניהם כחכמים דאמרי שלשתן אסורות זו עם זו.
2 לא עירבה עם שניהן אוסרת על שניהן.
3 במבוי אחד רגילה לערב עמו ובא' אין רגילה. המבוי שהיא רגילה לערב עמו אסור והאחד שאינה רגילה עמו מותר ואם חזרה חצר זו וערבה עם מי שלא היתה רגילה לערב עמו הותר המבוי שהיתה רגילה בו שכבר סילקה עצמה מן המבוי הזה וחזרה על האחר. ואם עירבו בני המבוי שהיתה רגילה חצר זו לערב עמהן וזו החצר לא עירבה עמהן ולא עם בני מבוי האחר. וגם בני אותו מבוי אפי' לעצמם לא עירבו. דוחין זו החצר שלא עירבה עמהם אצל המבוי שלא עירב וא' מכלל אותו מבוי הוא שבני אותו מבוי אין מפסידין כלום כי בלא זו נמי אסורין הן דהא לא עירבו כי מצטרפא בהדייהו למשרא בני המבוי שהיתה רגילה בו שפיר דמי דכגון זה כופין על מדת סדום.
4 אמר שמואל המקפיד על עירובו פי' המדקדק שלא יתערב לו עם אחרים כדי שלא יקח פחות משלו אינו עירוב לפי שלא נקרא עירוב אלא שמתערב ר' חנינא אמר עירובו עירוב אלא שנקרא מאנשי וורדינא פירוש אנשי וורדאן היו ידועין בציקנות ובצרות עין.
5 אמר רב יהודה אמר שמואל החולק עירובו בב' כלים אפילו לב"ה אין עירובו עירוב ע"כ לא קאמר ב"ה דעירובו עירוב אלא היכא דמליא למנא ואותיר אבל פלגיא הוא היכא דפלגיה מיפלג אין עירובו עירוב.
6 ומי אמר שמואל הכי שהחולק לעירוב אינו עירוב והא אמר שמואל בית שמניחין בו עירוב אין צריך ליתן פת עמהן מ"ט לאו משום דאמרינן פת דמנחא בסלא כמאן דמנחא בהדי עירוב דמי ושנינן לא הכי קאמר שמואל אין צריך להיות לו פת בבית מ"ט כולהו אחת דיירי כלומר עירובין כל העירובין קיבצם אצלו בזה הבית לפיכך הוא א"צ כלום.
7 אמר שמואל עירוב משום קנין מקום. וא"ת מה אמר מפני מה אין קונין במעות לפי שאין מצויין בע"ש ואקשינן אי הכי אי עירב במעות ליהוי עירוב. אלמ' הנותן מעה לנחתום כדי שיזכה בעירוב כו' ודחינן דלמא אתי למימר מע' עיקר וזימנין דליכא מע' ולא מיערב בפת.
8 רבה אמר עירוב משום דירה איכא בינייהו שנתן לשכנו כלי שאין בו שוה פרוטה לשמואל הוי עירוב דהא קנין איתיה בפחות משוה פרוטה לרבה לא הוי עירוב אי נמי קטן לשמואל לא הוי עירוב דאין קנין לקטן לרבה הוי עירוב דהא משום דירה הוא וקטן נמי אית ליה דירה ומקשה אביי על תרווייהו מהא דתניא ה' שגבו את עירובן כשמוליכין אותו למקום אחר אחד מוליך ע"י כולן למ"ד משום קניין האי דמוליך העירוב לא קא קני ולא וקא דייר ותו לא. ופריק רבה אליבא דידיה ואליבא דשמואל שליחותא דכולהו קא עביד.
9 אמר רבה אמר רב חמא בר גוריא אמר רב הלכה כרבי שמעון דאמר הא למה זה דומה לג' חצרות וכו':
10 מתני' מי שבא בדרך ומכיר אילן או גדר ואמר שביתתי תחתיו לא אמר כלום מאי לא אמר כלום רב אמר לא אמר כלום כל עיקר דאפילו לתחתיו של אילן לא מצי אזיל דהא עיקר עקר שביתתו ממקומו באומרו שביתתי תחת האילן פלוני ותחת אותו אילן לא קנה שביתה דהא לא סיים מקום שביתתו דמקום שביתתו הן הד' האמות המקום שמותר לו לטלטל ומשם מודד תחומו וכיון שאין לו מקום אין לו תחום ושמואל אמר לא אמר כלום שאינו יכול להלך מן האילן לביתו אם הוא בתוך אלפים אמה מן האילן אבל אל האילן יש לו להלך קסבר שמואל אם במקומו קנה שביתה יש לו להלך אלפים אמה עד תחתיו של אילן. ואם תחת האילן קנה יש לו להלך שם אבל כיון שיגיע אל תחת האילן אין לו לזוז ממקומו בא למדוד מן הצפון אומר לו מן הדרום תחומך.